גן הפסלים של יגאל תומרקין נמצא במושב בורגתה. הקואורדינטות מובילות אל גן הפסלים, אך לא אל המטמון. כדי להגיע אל המטמון יש להשתמש בתמונה ולמצוא את הפסל ממנה היא לקוחה. המטמון צמוד לפסל זה. 
Tumarkin's sculpture garden is located in Moshav Burgata. The coordinates lead to the garden, but NOT to the cache. In order to reach the cache you need to use the photo and find the sculpture that includes this feature. The cache is connected to this sculpture.
יגאל תומרקין הוא מהבכירים ומהידועים בפסלי ישראל, אמן רב-גוני שיצירתו כוללת, מלבד פיסול, גם ציור, רישום, גרפיקה ועיצוב במה. תומרקין נולד בדרזדן בגרמניה בשנת 1933 ועלה לארץ ב-1935. לאחר שירותו הצבאי למד פיסול בארץ ובאירופה. תומרקין ידוע בפסלים ואנדרטאות העשויים מברזל ומייצגים רעיונות פוליטיים-חברתיים. בשנת 2004 זכה תומרקין בפרס ישראל לפיסול, למרות שלוש עתירות שהוגשו לבג"ץ למניעת הפרס. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 עבר תומרקין ליצור בסטודיו במושב בורגתה, כאן הוא הקים גן פסלים מיצירותיו. ולטובת הנוער – יגאל תומרקין הוא אביו של השחקן יון תומרקין.
http://www.gosharon.co.il/attractions.asp?s=654: "כמבקר של החברה הישראלית, אין תומרקין פוסח על אחד ממאפייניה הבולטים ביותר - המיליטריזם. הצבא, ככלות הכל, הוא עדיין המוסד החברתי הישראלי הגדול ביותר; רובם המכריע של גבריה ונשותיה של המדינה עברו הכשרה צבאית, ובילו חלק ממיטב שנות נעוריהם בצבא; המדינה כולה מהווה מכונת מלחמה והגנה משומנת - במילים אחרות, אין כוח אחר אשר עיצב את הישות הישראלית באותה המידה כמו המלחמה. מלחמה, ככוח חברתי, יוצרת את המוסדות, הקונספציות, ההבנות ואפילו הגיון המיוחד רק לה, שכן מלחמה מודרנית - ההרג והכתישה הממוכנת של בשר היריב- אינה הגיונית במונחי היום יום. על פי תומרקין, נדמה לעיתים שישראל כבר חייתה במלחמה כבר זמן ממושך כל כך עד שההיגיון המעוות והאלים המאפיין אותה, הפך לנורמה מקובלת, עד כי אין עוד משגיחים במגרעותיה".
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0020_0_20100.html: "TUMARKIN, IGAEL (1933– ), sculptor and painter. Tumarkin was born in Dresden, Germany, the son of Berta Gurevitch and Martin Hellberg, a German theater actor and director. His mother and his stepfather, Herzl Tumarkin, raised Tumarkin in Israel from the age of two. In 1955–57, after his service in the navy, Tumarkin traveled to Europe. In East Berlin he met his father and worked as a set designer for Bertolt Brecht's Berliner Ensemble. The sculptors Rudy Lehman and Itzhak Danziger influenced his turn to the medium of sculpture, and his first iron sculptures appeared in the summer of 1956. The landscape of the desert also inspired him. Tumarkin created reliefs made from sand using a unique spraying method. Through the 1960s Tumarkin turned to assemblage techniques and his sculptures were created from the junk of Israeli ships, weapons, and machines. Over time the weapons became integrated into figurative sculptures of males and females made from casts taken from show window mannequins (He Walked in the Fields, 1967, Tel Aviv Museum of Art). Tumarkin's visits to New York in the mid-1970s influenced the composition of his sculptures. They became horizontal as counterpoints to the skyward orientation of modern architecture. The use of glass reflecting the environment was also based on the urban landscape. In 1974–75 he completed his monument dedicated to the Holocaust and renewal in Tel Aviv. With his interest in earth architecture he traveled to Egypt, Tunisia, Morocco, Senegal, and elsewhere. The works created under the inspiration of these trips were made of iron, earth, and fabric. The subject matter dealt with nature, religion, sacrifices, and the connection among them (Bedouin Crucifixion, 1982, Israel Museum, Jerusalem). Iron became Tumarkin's main material, and from the 1990s he improved his technique, shaping the iron by himself at a temperature of 1200 degrees using heavy tools in a process that required the utmost concentration. Tumarkin's sculptures were placed all over the world and he gained international recognition. In Israel he was one of the dominant figures in modern Israeli art. A feature of his art is its connection to the history of the country. Israeli ideals, wars, and the social situation were all part of his artistic content. The fact that his art involved controversial political statements created enormous objection to his being awarded the Israel Prize in 2004."